בוא ואשק לך, בני, האדם עם ירק שדות, שמים של אור. גופך לא רחץ עוד מחלאה ודם אך לבך מפרכס, מזכך וטהור. ~ בוא ואניף אותך מטה ורום ולארבע הרוחות לדתך אבשר. נבטו שבלים במרחב ויש יום והידד הקוצרים מלבבך ינסר.