אני נושא עימי הגבעטרון מילים: יעקב אורלנד לחן: דוד זהבי אני נושא עימי את צער השתיקה, את נוף האלם ששרפנו אז מפחד, הלא אמרת אלי: "העיר כל כך ריקה" הלא אמרת אלי: "נשתוק מעט ביחד". בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם, בחלוני נסתם חזון המרחבים, רק הרחובות עוד מחייכים במלוא הרוחב, אל כל אשנב מוצת באור הערבים. בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו, אל ספסלי האהובים בגן העיר. אולי נפגוש עוד בפנים אשר שכחנו, אולי נשמע עוד מחדש אותו השיר. בחלומות ההם על הספסל הקר, בחלומות ההם נרדים את עברנו. עד שיום אחד גבוה ומוכר, יפול שוב בנשיקות על צוארינו.